״הקפה לא משקר״: המיסטיקה של נשות המשפחה
בבתים של חאלב ושל ירושלים של פעם, ספל הקפה היה הרבה יותר ממשקה. הוא היה מפה של הגורל. ב״לראות דרך האבן״ מלווה את המשפחה דמותה של באהיה, סבתא חאלבית שקוראת בקפה בצמתים הגורליים של הסיפור. כשהיא הופכת את הספל ובוחנת את שרטוטי השאריות, המשפחה כולה עוצרת את נשימתה. ״הקפה,״ היא אומרת, ״לא משקר.״ לצד הקפה […]
הטבעת שחזרה לחיים: איך משחזרים חותם של שושלת מתמונה מטושטשת
על כריכת ״לראות דרך האבן״ מונחת טבעת חותם זהב. היא לא קישוט. היא הלב של הספר. בספר עוברות שתי טבעות חותם בין הדורות: טבעת כסף משובצת רובי אדומה, שהעניק השאה הפרסי למרדכי אמין, מנהל כספיו (״זיכרון מוחשי לחוליות שקושרות ויקשרו בינינו עד עולם״), וטבעת האוניקס המרובעת של אלברט, ועליה דמות מצביא רומאי. שתיהן אבדו במרוצת […]
שער מנדלבאום, דצמבר 1959: אם ובן נפגשים דרך הגדר
אחת הסצנות המטלטלות ב״לראות דרך האבן״ לא נולדה בדמיון. היא קרתה באמת, בשער מנדלבאום, נקודת המעבר היחידה בין שתי ירושלים החצויות. באפריל 1948 נסעה משפחתו של אלברט לקהיר ״לשבועיים שלושה״, והמלחמה שפרצה הפכה את הפרידה לעשר שנות נתק מוחלט. אם בעמאן, בן בירושלים, וגבול בלתי עביר ביניהם. עשור שלם שבו כל צד לא ידע כמעט […]
