על כריכת ״לראות דרך האבן״ מונחת טבעת חותם זהב. היא לא קישוט. היא הלב של הספר.
בספר עוברות שתי טבעות חותם בין הדורות: טבעת כסף משובצת רובי אדומה, שהעניק השאה הפרסי למרדכי אמין, מנהל כספיו (״זיכרון מוחשי לחוליות שקושרות ויקשרו בינינו עד עולם״), וטבעת האוניקס המרובעת של אלברט, ועליה דמות מצביא רומאי. שתיהן אבדו במרוצת השנים.
אבל אחרי מות אביו, רפאל נשיא לא הצליח להרפות. הוא ישב עם צורף מול תמונות משפחתיות ישנות וסרוקות, מחפש את הטבעת על אצבעו של אביו. בתמונה אחת, שבה הוריו רוקדים צעירים ומאוהבים, היא נראתה, מטושטשת אך נוכחת.
מתוך התמונה הזאת שוחזרה הטבעת: אבן אוניקס, מצביא רומאי, ועל הצד חריטה אחת קטנה: Albert. ״כשענדתי בפעם הראשונה את הטבעת הכבדה,״ כותב רפאל, ״הרגשתי כאילו כל סיפור חייו כרוכים על אצבעי.״
הפרק החותם את הספר נקרא, לא במקרה, ״טבעות״.
את הטבעת תמצאו על הכריכה. את הסיפור שלה תמצאו בפנים.
